כשנכנסתי להוראה זה היה החלום שלי , אבל השעות הארוכות והלחץ הבלתי פוסק גרמו לי ימים ולילות ובסוף החודש להישאר בלי אוויר. רציתי לצאת לחופשה כמו כל משפחה אחרת, לקנות לילדים דברים חדשים בלי לעשות חשבון לכל שקל, פשוט לחיות כמו שבא לי, אבל כל הזמן הייתי בלחץ.

ניסיתי לקחת עוד שעות, עשיתי עוד השתלמויות, הוספתי תעודות וקורסים, אבל גיליתי שזה לא באמת משנה. התלוש שלי נשאר כמעט זהה, והמאמץ רק הלך וגדל. הצטברה אצלי תחושת תסכול שאני נותנת את כל כולי ועדיין לא מצליחה לסגור את החודש.

המשבר הזה הביא אותי לתובנה שאני חייבת לחפש דרכים אחרות להכניס עוד. לא רציתי לוותר על העבודה שלי בתור מורה ואחרי הרבה ניסיונות ודרכים מצאתי מודל אחר – כזה שמאפשר לי ללמד בקבוצות קטנות, לנהל את זה כעסק משלי, להשתמש בידע שלי בצורה חכמה ולבנות לעצמי יציבות כלכלית אמיתית.

היום אני במקום אחר לגמרי. אני עדיין מורה, אבל לא תלויה יותר במערכת. יש לי עסק משלי, אני קובעת את התנאים, אני בוחרת את התלמידים, וההכנסה שלי סוף סוף מאפשרת לי לחיות ברווחה.